ביה"ד הצבאי לערעורים לא יתערב בגזר דינו של בימ"ש קמא בעניינו של מורשע בפעילויות נגד בטחון המדינה

בתאריך 11.10.07 עצרו כוחות הביטחון את המערער, אשרף עזיז ג'ודה חאמד, יליד 1966 מהכפר ביתין. חקירתו המשטרתית של המערער הייתה קצרה וכבר בתאריך 25.11.07 הניחה התביעה הצבאית כתב אישום על דוכנו של ביהמ"ש, המייחס למערער ארבע עבירות. כתב אישום זה תוקן עם הזמן, ונגרעה ממנו עבירה, כך שהחזיק בסופו של דבר, שלוש עבירות.

ביהמ"ש דלמטה תאר את פעילותו העבריינית של המערער באופן הבא: "במהלך חודש יולי 2007 לקראת נסיעתו של הנאשם לסעודיה, התבקש על ידי מחמוד דאער לשמש בלדר להעברת כספים בסך: 30,000 יורו "מקואליציית הצדקה" היא התאחדות בלתי מותרת אותם יקבל מאדם בשם "מוניר", עבור פעילות "אגודת אלפארח" רמאללה, הפועלת מטעם ארגון "החאמס". עם הגיעו לסעודיה ,פנה אליו ד"ר מוניר מסר לנאשם 30,000 יורו בשטרות של 500 יורו, ציין את מטרת הכסף עבור אגודת אלפארח שמטעם החמאס, בהגיעו לאזור פנה אליו מחמוד דאער ב23.7.07, ועל פי סיכום עמו הגיעה לחנותו של הנאשם אשה בשם מונתהא שאקר חואלדה, לה מסר הנאשם את הכספים. בכך גם ביצע הנאשם שירות עבור אגודת אלפארח שמטעם ארגון החמא"ס.

בנוסף, במהלך חודש יולי 2007 עת שהה הנאשם בסעודיה פנה אליו תייסיר עלי סלאמה, וביקש שירותי בלדרות להעברת 6,000 דולר לאגודה האיסלאמית שהיא התאחדות בלתי מותרת, הנאשם הסכים, קיבל לידו את הכספים בשטרות של 100 דולר, לאחר חזרתו לאזור, אכן העביר הנאשם את הכספים לידי חמזה ע"א והאב סעיד מומנה."

כאמור, הצליחו הצדדים לצמצם במידה ניכרת את גבולות המחלוקת ביניהם, ואגב ההסכמה על הפעילות העבריינית של המערער, זו המתוארת לעיל, הגיעו להסדר טיעון אשר במסגרתו הודה המערער בכתב האישום המתוקן, הורשע ונגזר דינו.

בבואו לגזור הדין, הדגיש ביהמ"ש כי לנוכח עברו הנקי הוא בוחר שלא למצות את הדין עם המערער ואגב איזון בין רכיבי המאסר והקנס גזר ביהמ"ש על המערער 51 חודשי מאסר, מתוכם 27 חודשי מאסר יהיו בפועל מיום מעצרו והיתרה תהיה על תנאי. בצד עונש זה גזר ביהמ"ש למערער 10,000 ש"ח קנס.

בטיעוניה בכתב ובעל פה, תקפה הסנגוריה את חומרת העונש שראה ביהמ"ש לגזור למרשה ועתרה להתערבות ממשית, כזו אשר תביא בחשבון את נסיבותיו האישיות, את הצורך בשיקומו של המערער וכזו אשר תביא להמרת חלק מהמאסר בפועל בקנס כספי גבוה יותר. לעומתה טענה התביעה כי אין בעונש שהושת על המערער כדי עונש מחמיר במיוחד. לדעתה, עונש זה עולה בקנה אחד עם רמת הענישה הראויה והמקובלת בסוג זה של עבירות. על כן, וכשהיא נתלית באילנות גבוהים ובפסיקה תומכת דרשה את דחייתו של הערעור על הסף.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי בשימת לב מיוחדת לפרוטוקולי הדיון ולפסיקתו של בימ"ש קמא, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. ניתנת האמת להאמר כי גם לאחר ששקלתי את נסיבותיו האישיות של המערער, לא שוכנעתי כי יש מקום בנסיבותיו של תיק זה להתערב בפסיקתו של בימ"ש קמא. השתכנעתי כי פסיקת ביהמ"ש דלמטה מקצועית, מאוזנת, מקיפה, ועומדת בקנה אחד עם רמת הענישה הראויה בסוג זה של עבירות.

בפסק דינו, עומד כב' השופט רס"ן אריה דורני על תרומתו הניכרת של הסיוע הכספי לשימון גלגלי הטרור. אין בגזרה שווה זו כל דבר חדש, ולמעשה ניתן לקבוע כי הנחה זו נהפכה לבניין אב המלמד על מטרות הפעילות האזרחית והחדירה לכל תחומי החיים באזור, תוך כוונה להפוך את תושבי האזור לצרכני השירותים של הארגונים האסורים. לצורך זה אפנה גם אני לע"פ 3827/06 פלוני נ' מדינת ישראל, אשר במסגרתו קובעת השופטת עדנה ארבל דברים כהווייתם.

"החיים בצל איומי הטרור הפכו בעידן הנוכחי למציאות גלובלית. החשש ממחיר הדמים שגובות פעולות טרור אינו עוד נחלתם של אזורים ומדינות הנתונים לסכסוכים ממוקדים אלא הוא קיים כאיום ממשי ומוחשי על חייהם של מיליונים בכל היבשות, בכל קצווי תבל. המאבק בטרור הפך לאתגר עולמי, הטרור הפך לאויבה של תפישת העולם הדמוקרטית ששמה לה למטרה את הבטחת חירויות האדם והאזרח - את הזכות לחיים, את השוויון ואת כבוד האדם, את חופש הדת וחירויות נוספות שאינן מתיישבות עם תפישות העולם בהן אוחזים על פי רוב ארגוני הטרור".

ובהמשך כשעומדת היא על מאפייני התשתית האזרחית אשר בונים ארגוני הטרור, מרחיבה היא:

"...הטרור בעידן הנוכחי מתאפיין לא רק בהיותו גלובלי, אלא גם בתחכום רב, לעיתים במבנה ארגוני מסועף, בפעילות שאינה ספורדית, נקודתית, אלא פעילות ארגונית שיטתית שלצורכה מוקמות תשתיות נרחבות שיאפשרו אימונים, איסוף מודיעין וביצוע פעילות מבצעית, הכל תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ועל מנת לייצר פעולות טרור שיגבו מחיר כבד. לפעילות זו יש להוסיף כי יותר ויותר אנו עדים לכך שארגוני הטרור משקיעים זמן, מחשבה ומשאבים בפעילות הסברתית ותקשורתית, כמו גם בפעילות בעלת אופי אזרחי, דוגמת פעילות בתחום הסוציאלי וההומניטרי, על מנת ליצור בסיס תמיכה רחב ככל הניתן בקרב האוכלוסייה שבשמה פועל לכאורה ארגון הטרור ולעודד גיוס פעילים נוספים מתוך אוכלוסיה זו. פעילות נרחבת זו של ארגוני הטרור מותנית בראש ובראשונה בקיומה של תשתית כלכלית איתנה ומבוססת ושימוש במערכות פיננסיות שיעמדו לרשות ארגוני הטרור למימון פעילותם".

גם בתי המשפט באזור מצאו חשיבות רבה בהתאמת הכלים המשפטיים כחלק מהמאבק בטרור בכלל והמאבק בחמא"ס בפרט. ולצורך זה ראו ע"מ 3197/06 זכיה עוואנמה נ' התוב"ץ:

"אשר על כן, קבענו לא אחת, כי לא רק פעילות צבאית גרידא תזכה להתייחסות מחמירה, אלא אף כל אופני הפעילות אשר מאחוריהם עומדות התאחדויות בלתי מותרות, גם אם אלה נושאות אופי אזרחי. יתרה מזו, התמודדות יעילה מחייבת פגיעה נרחבת במעגלי הסיוע והתמיכה המוענקים לארגוני הטרור. בתוך אלה נועדה חשיבות עליונה להשרשת התשתית הכלכלית העומדת מאחורי ארגוני הטרור, אשר בלעדיה אלה היו נותרים ללא פעילות, ללא תמיכה, וללא חיות כלל."

על רקע האמור לעיל, מן הצורך לשוב ולהדגיש, כי אין להקל ראש בחומרת העבירות בהן הורשע המשיב. לא יכולה להיות כל מחלוקת, כי סכומי הכסף המועברים לארגוני הטרור דרך האגודות הרלוונטיות משמנות בסופו של דבר, את גלגלי הטרור ומחזקות אותם. פעמים הן תומכות באופן ישיר בפעילויות צבאיות ופעמים יש בתמיכתן כדי לחזק מסגרת אזרחית תמימה למדי. יצירת מקומות תעסוקה, מוסדות חינוך והשכלה, תמיכה בעצמאות כלכלית וחיי רווחה, כולן מטרות המיועדות לקרב את הציבור לתנועות הטרור ולהרחיב את מעגל התומכים בהן.

בנסיבות אלו, יש לדחות על הסף את טענת הסנגוריה, כי הזרמת הכספים המיוחסת למערער לא באה לשרת כלל התאחדות בלתי מותרת וכל אשר נועדה היא, לשמש, פעילות אזרחית תמימה. משהודה המערער בכל המיוחס לו בכתב האישום, ומשאין עוד צורך להוכחת הזיקה בין האגודה המדוברת לבין ארגון החמא"ס, הרי שלא נותר לנו אלא ללכת בדרכי ביהמ"ש העליון ובדרכי ביהמ"ש הצבאי לערעורים ולהוקיע פעילות "אזרחית תמימה" זו, אשר לא נועדה אלא להאדיר את שמו ומעמדו של ארגון החמא"ס. השמטת הבסיס האזרחי הרחב תחת רגלי ארגוני הטרור, הינו צו השעה וכורח המציאות, ומתוך שחייבים אנו להלחם עמה מלחמת חורמה, נקבעו אף השיקולים המחייבים החמרה בענישה.

לא אוכל לסיים את פסק הדין בלא להתייחס לשתי טענות שוליות אשר עמדו בבסיס הודעת הערעור. בטיעוניה לפני ביקשה הסנגוריה לטעון כי לא ידע המערער כי במסירת הכספים הוא מבצע שרות עבור ארגון החמאס. אולם, לא יעלה על הדעת להכיר בטענה זו משהודה המערער בכל המיוחס לו בכתב האישום וביהמ"ש קבע כי העברת הכספים הייתה בניגוד להוראתו של המפקד הצבאי ונועדה לשרת את ארגון החמאס.

גם טענתה, כי התחשב ביהמ"ש בפרטי האישום אשר נמחקו במהלך תיקון כתב האישום אינם ראויים להתקבל. לא מצאתי בפסיקתו של ביהמ"ש רמז לכך הואיל ומלכתחילה כתב האישום המתוקן השמיט את ביצוע השרות והדגיש מאידך את התשתית העובדתית אשר נגעה להכנסת הכספים לאזור שלא ביתר.

וככל שנוגעים הדברים למידתו של העונש, סבורני כי 27 חודשי מאסר לריצוי בפועל אינו עונש כה חמור, קיצוני וחורג מרמת הענישה הנהוגה בסוג זה של עבירות. אם חפצי חיים אנו, הרי שעלינו להרתיע את הציבור בלהצטרף לתשתית אזרחית זו. המערער סיבך עצמו בפעילות רחבה, גילה יוזמה ונחישות, על כן, מן הצורך להחמיר בעניינו. נראה כי חרף הפסיקה שבעבר, יש צורך גובר והולך להחמיר בסוגיה זו לנוכח השתלטות החמא"ס על רצועת עזה ושאיפותיה לשלוח את זרועותיה אף לאזור ולהשליט סדר חברתי חדש גם באזור זה.

כך או כך, ומשלא מצאתי כל צורך בהתערבותה של ערכאה זו, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור.